זו השנה השלישית שאני מתעסקת עם מדד האושר של מייקל היאט לקראת תחילת השנה האזרחית.

מודה שהמושג "אושר" כשהוא בא עם טבלה ושאלון מספרי, גורם לי לזוז באי נוחות בכסא, מלווה בתחושות בוז וחשש מכל מה שמריח אמריקה. אבל מצד שני, מה שאי אפשר למדוד קשה לשפר והטבלה הזו, עם שלל המחקרים, גם אם אין בה את סוד האינדיווידואליות והמסתורין, יש בה את חכמת ההמונים.

היאט ידידנו היקר, מציע עשרה פרמטרים, מחולקים לשלושה מעגלים – being, relating and doing

שיחד הם מהווים, על פי המחקרים שאסף, את המדד לאושר.

ב 2016 כבר כתבתי על השאלון כאן, ב 2017 כתבתי על פרמטר הבריאות שלו, ולרגל תחילת 2019 יצאתי לבדוק מה יש לו להגיד על המצב הרגשי, פרמטר השייך ל being.

אז ככה.

כמו בכל הפרמטרים שלו, גם פה יש 4 דרגות: מאבק, תסכול, הצלחה וטרנספורמציה.

אבל מה שמעניין הוא, איך השאלון קובע איפה אתה נמצא. זה לא אתה שמדרג את עצמך, אלא אוסף של שאלות.

אז מבחינה רגשית, בתחתית הטבלה נמצאים ה"נאבקים". ומי הם? הם אלו שהתשובות שלהם לשאלות הצביעו על כך שהם עצובים ונטולי אנרגיה רוב הזמן. הם נאבקים בדימוי עצמי נמוך, הם מודאגים, הם גם לחוצים. ואיך הם מתמודדים עם כל זה? אלכוהול, סמים או התמכרויות אחרות. כן, הם גם מתרגזים ומתעצבנים. וזה הרי, גם סוג של התמכרות. או לפחות דרך רווחת לא לנהל רגשות שליליים בצורה בריאה. אבל, לא להתייאש, גם אם במבט ראשון זה קצת מבהיל, נעלה קצת ונראה מה יש מעל.

דרגה אחת מעל הנאבקים, נמצאים ה"מתוסכלים" – אותם פרמטרים רק המינון משתנה: יש להם ימים טובים וימים רעים, הדימוי העצמי שלהם נמוך רק לפעמים, והם מודאגים. מידי פעם הם צורכים אלכוהול, סמים ושאר התמכרויות, וגם הם כועסים לעיתים, בשני הבדלים – במקום להיות רק עצבניים הם גם מחזיקים טינה (מישהו אמר פאסיב אגרסיב?). וגם, בהקשר שלהם לא מופיעה המילה לחץ אלא דאגה.

הלאה. ברמה הבאה, ה"מצליחים": שמחים רוב הזמן ועליזים, בטוחים בעצמם ומודאגים לעיתים רחוקות. מתמודדים עם לחץ בדרכים בריאות, מניחים לאחרים להנות מהספק ונוחים לסלוח.

הביטוי "מניחים לאחר ליהנות מהספק" צד את עיני. רמז לסוד ההצלחה הרגשית.

Give the other the benefit of the doubt.

באנגלית זה נשמע יותר טוב. אולי גם ביידיש (למרות שביידיש אין כזה ביטוי, ואולי אפילו אין כזו תופעה). אבל זו נקודה מעניינת. מישהו ביאס אותך? אכזב אותך? פישל? מה דעתך להחזיק לזמן מה בספק, לשהות בספק, לשרות בספק. לתת לאחר להנות מהספק, לתת לעצמי להנות מהספק! בלי לחפש ודאות מהירה, בלי לרוץ למסקנות. נכון, המסקנות נותנות ודאות אבל ביננו, ודאות מבאסת בדרך כלל.

אז כל עוד לא הוכח אחרת, האחר הוא טוב וכוונותיו טובות. (זה מזכיר לי את הבדיחה על זוג פולניות שנפגשות. איפה בעלך, שואלת האחת. אה, הוא הלך לקנות תפוחי אדמה לפני שעתיים ולא חזר עדיין. ואת לא מפחדת שיש לו מאהבת, מודאגת החברה. למה לחשוב שלילי, עונה הראשונה, אולי הוא נדרס?!).

אז הגענו לראש הטבלה. בטופ הנכסף – דרגת ה"טרנספורמציה". המדורגים הכי גבוה בפרמטר המצב הרגשי. הם מחוללי השינוי, הם אלו ששמחים כמעט כל הזמן. אלו שבטוחים בעצמם ואופטימיים. הם לא חווים סטרס משמעותי והם מלאי אמפתיה כלפי המגרעות והמאבקים של האחרים.

לסיכום, אם מסתכלים בדירוג כולו, מדובר בבשורות טובות. שום דבר ממה שמעלה את מדד השמחה והאושר, לא קשור לנסיבות חיים אובייקטיביות.

במילים אחרות, גם על פי הטבלה הזו, לפחות מבחינה רגשית אפשר לומר שהכל קשור לדבר אחד: איך אני מתמודדת עם האירועים שהחיים מביאים. האם אני בעמדה קורבנית כלפי החיים, מאשימה אחרים, מתמודדת בעזרת התמכרויות, אגרסיביות כלפי חוץ או כלפי עצמי, או כל מנגנון בזבזני אחר שמשאיר אותי בלי אנרגיות, נאבקת להשאיר את הראש מעל למי האפסיים הסוערים של הטבלה?

או שאני לוקחת אחריות על תפיסת המציאות שלי, מצליחה ללמוד דרכי התמודדות בריאות?

זהו עצם העניין. הדבר הכי חשוב שאני יכולה לעשות אל מול הדברים הלא נעימים, הוא להתמודד איתם בדרכים בריאות.

אם הצלחתי לקחת אחריות ולעשות את השינוי הזה, הרי שאז, אני לא משרה עצמי במרק של רגשות שליליים. שלום לכעס שלום לטינה, יש לי יותר אנרגיה, אני מאמינה בעצמי ואופטימית לגבי העתיד כי אני הרי כבר יודעת, מה שלא יבוא, אוכל לו.

ומה זה דרכי התמודדות בריאות?

על זה היאט לא מדבר אבל מבחינתי דרך בריאה להתמודד עם רגש כואב או מציק היא לתת לו אישור, לתת לו מרחב לחוש אותו, ואם אפשר גם לתקשר אותו בצורה נעימה אז בכלל – זו כבר בריאות על.

אז אני מאחלת לעצמי שבשנת 2019 כל רגש שאני חווה, כואב או מציק, יקבל מעצמי קודם כל אישור, לגיטימציה ומרחב לחוש אותו. ושאוכל לתקשר אותו בכנות בטבעיות ובאופטימיות. אח, באופטימיות. ובלי להחזיק בו אפילו שניה מיותרת אחת. לחיי הבריאות והאסרטיביות. אמן.