הכנסה פאסיבית אגרסיבית:
כבר הגיע אליכם הבאאאזז על הכנסה פאסיבית?
כבר התחלתם להתבאס שאתם הפראיירים היחידים שעובדים כמו חמורים ולא מתקדמים לשום מקום כמו אחיכם החכמים באמת?
באחד הפרקים בסיינפלד, חבר משכנע את ג'רי להשקיע סכום כסף כדי להרוויח מהכנסה פאסיבית: "בשביל מה לעבוד בשביל הכסף? תן לכסף לעבוד בשבילך!". אחרי כמה שנים, מספר ג'רי, הוא מגיע לבית ההשקעות לאסוף את הכסף ושם אומרים לו – "הכסף שלך? אה! אין כסף. פיטרנו אותו מזמן. הוא היה עצלן, לקח הפסקות קפה ארוכות".
"הכנסה פאסיבית" הוא מונח מכבס מציאות, בדיוק כמו "זמן איכות". "זמן איכות" רק מדגיש את העובדה שמפגש אינטימי ופורה הוא נדיר. אחרת היה זה סתם זמן, אחד עם השני, כזה שמוליד רעיונות אינטימיות וקשר, פשוט מעצם היותו זמין בשפע.
בדיוק באותו אופן, המושג "הכנסה פאסיבית" מצייר תמונה ורודה, בה יושב לו אדם תמים וברקע מכונה פלאית מייצרת לו הכנסה יש מאין כבמעשה קסם. הכנסה פאסיבית! תבין את הטריק ותוכל להצטרף גם אתה ליחידי הסגולה שנחלצו ממעגל הבורות – לעבוד בשביל הכסף. לייצר. פחחח.
הכנסה פאסיבית הפכה להיות יעד נחשק: לא לעבוד, לא לדאוג, להגיע לתוצאות בלי לעשות שום דבר. בלי להתאמץ, בלי לייצר, בלי לחשוב.
אני לגמרי מבינה את הצורך להשתחרר מכבלי עבודה שמכתיבה את הזמנים בקשיחות, שמתעלמת מההיבט האנושי, עבודה משעממת שמגבילה את היצירתיות ולוקחת את החופש.
אבל האם יצירת הכנסה פאסיבית כרוכה בשינוי דפוסי מחשבה? גישה פנימית חדשה לדאגה, או התייחסות אחרת לעבודה? האם מדובר בהתנהלות אחרת, אפקטיבית או קשובה יותר? התשובה היא לא. ההבטחה להכנסה פאסיבית לא מובילה את ההולכים בה ליציאה אמיתית ממעגל הצרכנות. היא גם לא מתייחסת למשמעות המוסרית של העניין.
הבטחה להכנסה פאסיבית אומרת שאם אנחנו לא יכולים להילחם במעגל הזה, בוא נרכב עליו. או יותר נכון: בוא נמצא אחרים, חלשים מאיתנו, לרכב עליהם.
הכנסה פאסיבית היא פאסיבית בערך כמו ש"חופשת לידה" היא ישיבה בכיסא נוח על חוף הים בקאריביים עם קוקוס ביד. אין פה שום דבר פאסיבי, אלא רק עבודה של מישהו אחר. מישהו שהחבל חונק אותו יותר, מישהו יותר לחוץ, אולי יותר תמים, עם פחות מזל ממך.
רוב נושאי בשורת ההכנסה הפאסיבית שראיתי, חייבים את הכנסותיהם בעיקר למשלמי שכר דירה שלגמרי עובדים כדי לעמוד בתשלומים, ולאזרחים מן השורה המשלמים במיטב כספם כדי ללמוד את רזי השיטה ליצירת הכנסה פאסיבית.
רבים מידי ממבשרי ההכנסה הפאסיבית, למרות היותם בלתי תלויים כלכלית לכאורה, נראים לי עסוקים ביותר במכירת הידע למשלמים שיוצרים להם עוד ועוד "הכנסות פאסיביות".
זה רע? זה טוב? פאסיבי זה לא.
מיסטר דשווד של ג'יין אוסטין קיבל הכנסה שנתית יפה, מעצם מעמדו. אבל הוא ידע יפה מאוד שהיא לא פאסיבית. הוא היה רוכב על סוסו ורואה את האקטיביות של החקלאים המזיעים בשדותיו, ואת סוכן הבית המבלה את כל חייו בשירותו. היה לו ברור שחיי האנשים הללו ובריאותם בידיו. האם היה דואג לבריאותם? לרווחתם? זו כבר שאלה אחרת.
למארי אנטואנט היו הכנסות פאסיביות. רק שלעם הצרפתי זה נראה הרבה פחות פאסיבי מאשר לה.
וכשעוד חבורה עושה אקזיט של מליארדים, לא מכונת הכסף הפלאית היא שייצרה אותם יש מאיין. מליוני משפחות ברחבי הגלובוס הן אלו ששילמו את הכסף, בדרך כלל באופן עקיף דרך ענקיות הטכנולוגיה.
דבר לא השתנה מאז הכבידו המלכים את עול המיסים על האריסים שעל אדמתם. על כל מיליארד שיש בכיס של איש אחד, אלפי משפחות ויחידים נעשים עניים יותר, תלויים יותר, ומאבדים דרגת חופש.
אז כשאתם חותרים במרץ ליצירת הכנסה פאסיבית, תנו דעתכם ולו לרגע, שמישהו אחר, אי שם, עובד עבורכם.
